מתוך נימוקי חבר השופטים: "במפעל חייה, תיאטרון מחול "ענבל", עלה בידי שרה לוי תנאי ליצור ולגבש במה, אשר השכילה לחשוף את מסורת הצליל והמחול, השירה והווי של עדות המזרח ובמיוחד של יהדות תימן.
ע"י הפחת רוח ההווה בנכסי העבר ויצירת הכלים לשילובם, הפכה שרה לוי תנאי, בכשרונה הפיוטי, את "ענבל" לגורם, אשר עשה הרבה יותר מאשר הבאת נכסי תרבות אלה בלבוש אמנותי אל בני עדה אחת או אחדות בלבד.
השיגו הלאומי של "ענבל" בכך, שקרב, מאז נוסד, הווי עדות המזרח לכלל יושבי ישראל, עובדה שחשיבותה לעין ארוך בתקופת חיפושי דרך לביטויה של תרבות ישראל על יסוד מזיגת הטוב והנבחר שיש באוצרות הפולקלור והאמנות של כלל עדות ישראל.

עובדה זו מצאה את ביטויה בכך שרבים מטובי הקומפוזיטורים בישראל קבלו את השראתם מזמרת ונגינת יהודי תימן ועדות אחרות ויצרו ברוחן של אלה עבוד "ענבל". שרה לוי תנאי עודדה מלחינים יוצרי ארצות מערב להתנסות בצלילי המזרח ולהבשם בהם, כשהתוצאות מרשימות ומהוות אבני דרך ביצירה המוסיקלית האמנותית שלנו.
זאת ועוד: "ענבל" הצליחה להביא את דברי העדות היהודיות לתודעת העולם: הופעות "ענבל" בארצות חוץ עוררו בתחילה את סקרנותם של אמני מחול דגולים, ולאחר מכן את התעניינותם של אלפים בפולקלור יהודי וישראלי, היוצק בכלים חדשים תכנים עתיקים ומקוריים."


בימי מלחמת העולם השניה התגייס בעלה לצבא הבריטי, והיא עברה יחד עם שני ילדיה התינוקות לגור בקיבוץ רמת הכובש. בקיבוץ, עבדה כגננת ויצרה לצורך כך את השירים והריקודים המקוריים שלה. שם יצרה לראשונה את ה"מסכת" - מופע שיש בו תערובת של כל האמנויות, המשתף על בימתו הרחבה שכבות שונות של האוכלוסיה, מתינוקות של בית רבן ועד הקשישים שבהם, במבנה אמנותי-בימתי מורכב, שנוצר בידי אומן, אבל כך שיוכל להתבצע בידי הדיוטות, תוך ניצול כל כשרון בולט מזדמן העומד לרשות היוצר. בתום המלחמה שבה לת"א, והחלה ללמד במדרשה למוסיקה ולמורים את שיריה וריקודיה. שם פגשה חבורת צעירים עולים חדשים מתימן שהיוו את הגרעין הראשון של להקת ענבל. עם קום המדינה הוזמן ארצה הכוריאוגרף היהודי הנודע ג'רום רובינס, ע"מ לייעץ ל"קרן נורמאן", לימים קרן תרבות אמריקה-ישראל, באיזה מוסד בתחום המחול לתמוך.

• הקליקו כאן לצפייה בראיון מצולם עם שרה לוי תנאי

ג'רום רובינס גילה את שרה לוי תנאי והמליץ בפני הקרן לתמוך ב"ענבל", שהיתה עדיין בחיתוליה.

גדולתה של שרה לוי תנאי היא בכך שהצליחה לשלב בין התרבות היהודית תימנית שהביאו העולים לבין כשרונה, וידעה ללוש את החומר האותנטי ולהפוך אותו לאמנות בימה מודרנית. היא השתמשה בצעדה התימנית האפיינית, היא הדעסה, ובמקצבים של השירה והנאשיד, על מנת לבנות מאלמנטים צורניים אלה יצירות, שכולן שלה.